קברי הסנהדרין: פנינה ארכיאולוגית בירושלים2

בלב שכונת סנהדריה שבצפון ירושלים חבויה אחת ממערכות הקבורה המרשימות והמפוארות ביותר שנותרו מימי בית המקדש השני – קברי הסנהדרין. אתר היסטורי זה, המוקף כיום בפארק מטופח, מספק הצצה נדירה לאדריכלות ולמנהגי הקבורה של עשירי ירושלים בעת העתיקה.

מקור השם והמסורת

השם "קברי הסנהדרין" מקורו במסורת עממית יהודית שהחלה להתפתח בימי הביניים. על פי מסורת זו, במערה זו קבורים 71 חברי הסנהדרין הגדולה – בית הדין העליון והמועצה המרכזית של העם היהודי בימי קדם. המסורת נשענת על כך שבמערכות הקבורה במקום נספרו כשבעים כוכים (גומחות קבורה).

עם זאת, מבחינה היסטורית וארכיאולוגית, החוקרים סבורים כיום כי מדובר למעשה באחוזת קבר משפחתית מפוארת של משפחה יהודית אמידה ומכובדת שחיה בירושלים במאה הראשונה לספירה.

אדריכלות ושיטת הקבורה

מערת הסנהדרין נחצבה כולה בסלע טבעי ומשקפת נאמנה את סגנון "קבורת הכוכים" שאפיין את ימי בית שני:

• החזית המעוטרת: פתח המערה בולט בזכות חזית מפוארת הכוללת גמלון (משולש ארכיטקטוני) המגולף באבן. החזית מעוטרת בתבליטים של עלי אקנתוס (קוציץ), רימונים ופירות נוספים. עיטורים צמחיים אלו היו נפוצים מאוד באמנות היהודית של אותה תקופה, אשר הקפידה על איסור "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" ונמנעה מתיאורי אדם או חיות.

• הכוכים: בתוך מערת הקבורה נחצבו עשרות כוכים – גומחות צרות, ארוכות ועמוקות שנחצבו אל תוך קירות הסלע. הנפטרים היו נעטפים בתכריכים ומוכנסים בשלמותם אל תוך הכוכים הללו.

• ליקוט עצמות (קבורה משנית): המערכת תוכננה לתמוך במנהג הקבורה שרווח באותם ימים. לאחר כשנה, כאשר בשר המת התכלה, היו בני המשפחה פותחים את הכוך, מלקטים את העצמות ומניחים אותן בתוך גלוסקמה (תיבת אבן קטנה שלרוב עוטרה גם היא). פעולה זו פינתה את הכוך לקבורה של בן משפחה נוסף וחסכה מקום יקר.

חשיבות האתר

מערת קברי הסנהדרין נחשבת לאחת ממערות הקבורה הגדולות והיפות ביותר שנמצאו בארץ ישראל. מעבר לערכה הארכיאולוגי, היא העניקה את שמה לשכונה כולה. כיום, האתר משמש כפארק עירוני ("חורשת סנהדריה") ומושך אליו מבקרים, תיירים וחוקרים המבקשים להתרשם במו עיניהם מן הפאר של ירושלים הקדומה וממיומנותם יוצאת הדופן של סתתי האבן היהודים לפני כאלפיים שנה.